קואופרטיבים לאנרגיה ממקורות מתחדשים – רקע

קואופרטיב באופן כללי מבוסס על התפיסה לפיה ניתנת האפשרות לקבוצה של אנשים שבכל אופן אחר אינם חייבים להיות קשורים זה לזה, ליצור מאמץ מרוכז להשגת שאיפותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות המשותפות. הקואופרטיב עצמו הינו מיזם בבעלות משותפת ובשליטה דמוקרטית.
הקואופרטיב לאנרגיה ממקורות מתחדשים מקדם, מייצר או רוכש אנרגיה ממקורות מתחדשים כל זאת תוך כדי שהוא מעודד חיסכון בצריכת אנרגיה. קואופרטיב לאנרגיה ממקורות מתחדשים בישראל צפוי להיות בצורה של קואופרטיב להשקעה משותפת שבו החברים משקיעים לצורך קבלת החזר, או קואופרטיב לקבלת שירותים שבו החברים עצמם משתמשים באנרגיה המיוצרת או נהנים מהחסכון בהוצאות האנרגיה.
בכל מקרה, המבנה והתפיסה התפעולית של הקואופרטיב יקבעו על ידי השותפים בהתאם לאופיו הפרטני של הארגון ודרישות החוק.

קואופרטיב להשקעה בייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים

בתבנית זו ההשקעה הנדרשת מפוצלת לחלקים שמוצעים לציבור. מספר החלקים המוצעים מחושב לפי איזון בין מספר המשתתפים הצפוי לבין מחיר שיהיה בר השגה כלכלית לכל חלק.
כל מי שרוכש חלקים הופך להיות שותף בקואופרטיב, דבר שהופך אותו לבעל זכות הצבעה. קבלת החלטות נעשית לפי העיקרון של חבר אחד = זכות הצבעה אחת, על מנת לשמור על אופי דמוקרטי ולמנוע את האפשרות של שליטה מרוכזת בידי מספר משקיעים גדולים יחסית שברשותם חלקים רבים של הקואופרטיב. רווח ממכירת האנרגיה שתיוצר או תחסך מחולק בין השותפים בהתאם למספר החלקים שברשותם.

קואופרטיב לשירותי אנרגיה ממקורות מתחדשים

בתבנית זו ההשקעה הנדרשת מחולקת בין השותפים הפוטנציאליים בהתאם לצריכה היחסית שלהם או שהיא מוצעת בצורה של יחידות אנרגיה שתיוצר או תחסך. הרעיון כאן הוא ששותפים משקיעים במיזם על מנת לייצר את צרכי האנרגיה העצמיים שלהם או לחסוך בחשבון החשמל של עצמם. תהליך קבלת ההחלטות נעשה בהתאם לעיקרון של שותף אחד = קול אחד, על מנת לשמור על שליטה דמוקרטית ומניעה של היכולת של מספר מצומצם של משקיעים גדולים להשתלט על המיזם.

יתרונות של קואופרטיבים לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים

בעלות ציבורית/פרטית

היתרון הכלכלי העיקרי של שותפות פרטית/ציבורית הוא ביתרון היעילות של ייצור בקנה מידה גדול. אולם, שותפות שכזו מציעה למגזר הפרטי ערך מוסף בדמות עניין בהצלחת הפרוייקט. באמצעות שיתוף של קואופרטיב מקומי, למגזר הפרטי יש סיכוי טוב יותר שלא להיתפס בתור פולש מבחוץ אלא כשותף לפיתוח שנובע מצרכי ודרישות הקהילה המקומית. גישה מסוג זה יכולה לעזור במידה רבה כאשר מגיעים לאישור של פרוייקט ברשויות התכנון כיוון שכך צרכי הקהילה מובאים מראש בחשבון.

התגברות על מכשולים כלכליים

מנגנוני המימון של מגזר האנרגיה כיום פותחו במהלך מאה השנים האחרונות על מנת לשרת את הצרכים של טכנולוגיות מבוססות דלקים מאובנים ואינם מתאימים להתמודדות עם הצרכים של פרוייקטים של אנרגיה ממקורות מתחדשים. מעבר לכך, במובנים מסויימים מנגונים אלו מפלים כנגד אנרגיה ממקורות מתחדשים מכיוון שהם כל כך מותאמים לייצור אנרגיה מדלקים מאובנים.
ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים דורש את רובה הגדול של ההשקעה בזמן הקמת הפרוייקט ובזמן הפעילות ההוצאות הן מינימליות, לעומת זאת ייצור אנרגיה מדלקים מאובנים זול יותר בשלב ההקמה, אך דורש רכישת דלקים לאורך השנים. לכן נדרשת השקעה גדולה יותר מראש וגם הזמן להחזרת הכסף גדול יותר. מכיוון שטכנולוגיות לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים חדשות יחסית הן נחשבות להשקעות בעלות סיכון רב יותר.
ההשקעה באמצעות קואופרטיב מאפשרת להימנע או להקטין את הצורך בהלוואות ממוסד כלכלי. בהגדרה, קואופרטיב מגייס כספים על ידי איסוף של משאבים מהשותפים, בדרך כלל על ידי מכירת חלקים מתוך הפרוייקט. כך ניתן להימנע מלקיחת הלוואה לפחות בשלבים ההתחלתיים. באותו אופן הסיכון שנלקח בפרוייקט מתחלק גם הוא בין השותפים הרבים עקב חלקם הקטן יחסית בהשקעה.
הבעיה במציאה של משקיעים פרטיים היא שהפוטנציאל להחזר של ההשקעה אינו גבוה דיו בהשוואה לתפיסת הסיכון שנובע ממנה. זהו שטח שבו מבנה של קואופרטיב יכול לגשר על הפערים. מכיוון ששותפים מצטרפים בדרך כלל בגלל הערך המוסף, אפילו רווח קטן יחסית יכול להיות אטרקטיבי. יותר מזה, מכיוון שאפשרויות ההשקעה האלטרנטיביות הזמינות לשותף בקואופרטיב הן הרבה פחות רווחיות מאשר אלו הקיימות למשקיעים מוסדיים, הרווח הפוטנציאלי צריך להתחרות עם פוטנציאל להחזר של השקעה נמוך הרבה יותר. לזה יש פוטנציאל למשוך יותר שותפים לקואופרטיב ולגייס יותר כסף.

התגברות על מכשולים ממסדיים

מכשול שנגזר מההסיטוריה של ייצור חשמל הוא ההעדפה של הרגולטור לריכוז של ייצור החשמל והתשתית להובלתו. למרות שהגודל הממוצע של יחידות הייצור המותקנות ממשיך לרדת, גופים רגולטורים מעדיפים לראות ייצור חשמל באיזור הגודל "המתאים". הבעיה היא שייצור של אנרגיה ממקורות מתחדשים שונה בצורה קיצונית מייצור אנרגיה מדלקים מאובנים בהשפעותיו הסביבתיות ולכן צריך להיבחן לפי מאפיינים שונים ולא להיות מוגבל לפי התקנות שנוצרו לצרכי טכנולוגיות לייצור אנרגיה מדלקים מאובנים.
כאן יכולים קואופרטיבים לעזור בשתי רמות: ראשית, לקדם בשם השותפים שלהם סט שונה של מאפיינים בהם הם נדרשים לעמוד על מנת להקים פרוייקט לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים על ידי שימוש בתמיכה הציבורית שיש להם. שנית, כאשר ניתן, לנצל את הסובלנות של הרגולטור לגישה של פיתוח שמגיע מכיוון הקהילה על מנת למתוח את המסגרת הרגולטורית ולאפשר את הקמת הפרוייקט.
בשווקים בהם ייצור חשמל עדיין מבוקר או מושפע בצורה רבה מהשפעות של מונופולים, קואופרטיבים יכולים לשחק תפקיד חשוב בצמצום כוחם של מונופולים אלו. מכיוון שקואופרטיבים לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים מורכבים בדרך כלל משותפים שהם גם צרכנים של אותה אנרגיה יש להם נקודת פתיחה טובה לעבור אינטגרציה אנכית ולהשפיע הן על דפוסי הייצור והן על דפוסי הצריכה. בעשותם כן הם פותחים את השוק ליצרני חשמל פרטיים של אנרגיה ממקורות מתחדשים.

התגברות על מכשולים חברתיים

המכשול החברתי העיקרי שיש להתגבר עליו הוא בורות של הקהל בהקשר של אנרגיה ממקורות מתחדשים. בורות זו עלולה להתבטא בגישת "NIMBY" (לא בחצר האחורית שלי), ביטול מוחלט של הפוטנציאל, אמונה שאנרגיה ממקורות מתחדשים אינה כדאית כלכלית והקבעון על השפעות סביבתיות מסויימות תוך כדי התעלמות מהתועלת הסביבתית הכוללת.
כאן, שוב, שותפות רחבה של קואופרטיבים יכולה להיות שימושית. על מנת להשיג את השותפות רחבת הבסיס מלכתחילה חלק מהפצת המידע יצטרך להתבצע על מנת להדגיש את הערך המוסף של הקואופרטיב. לאחר הקמת הקואופרטיב, ניתן יהיה להשתמש באותה השותפות על מנת להפיץ את המידע הלאה.
מכשול חברתי נוסף הוא העובדה שהציבור מאוכזב מהממסד ושהדרישה לשינוי נותבה באופן מסורתי דרך צורות שונות של מחאה ולא עזרה עצמית ושיתוף פעיל בפיתוח פתרונות. המודל של הקואופרטיב בנוי כדי להתמודד עם בעיה זו ומציע מסלול אלטרנטיבי לניתוב של אי שביעות הרצון של הקהל.